פסק-דין בתיק עב"ל 59108-11-10

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת רוית צדיק; בל 7102/07) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית בידיו ובפגיעה בצווארו ובגבו כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה.

            להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         על פי העובדות המוסכמות על הצדדים, המערער, יליד 1967, עבד כספר במספרה בבעלותו במשך כ-18 שנה. במסגרת עבודתו הוא היה נדרש לפעולות חוזרות ונשנות לצורכי תספורת, מאות פעמים ביום. במסגרת זו ביצע פעולות של הרמת הזרועות עד לגובה השכמות תוך קיבוע יציב של הצוואר וגזירת השיער, הגבהת הזרועות והנמכתן במקביל לפעולות הגזירה החוזרות ונשנות, פיסוק שבילים צפופים בשיער וצביעתם ופעולות חפיפה. תוך כדי הפעולות האמורות ביצע המערער רכינה חוזרת ונשנית של הגב הגורמת למאמץ ניכר על גבו, ופעולת הגזירה החוזרת ונשנית מאמצת מאוד את כף היד.

            במהלך עבודתו התפתחו אצל המערער ליקויים רפואיים בעמוד השדרה הצווארי הגבי, בכפות הידיים ובכתפיים, ולקה בתסמונת התעלה הקרפלית. המערער הגיש שלוש תביעות שונות למוסד לביטוח לאומי (להלן גם המוסד) להכיר בפגיעות כפגיעה בעבודה, זאת בגין תסמונת התעלה הקרפלית בשני שורשי כפות הידיים, מיקרוטראומה בצוואר ומיקרוטראומה בגב, ושלושתן נדחו בהחלטת פקיד תביעות. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי.

3.         בית הדין האזורי מינה את ד"ר דוד אנג'ל כמומחה-יועץ רפואי מטעמו (להלן גם המומחה) בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין ליקוייו הרפואיים. ואלה עיקרי מסקנותיו של המומחה בחוות דעתו מיום 22.3.09:

א.  נמצאו במערער בלטי דיסק ושינויים ניווניים בצוואר עם פגיעה עצבית שורשית. כן נמצאו אצלו תסמונת תעלה קרפלית בדרגה מינימלית מימין ו"מרפק טניס".

ב.   אין קשר סיבתי בין עבודתו לבין הליקוי בצוואר, משום שעבודתו כפי שתוארה אינה גורמת לנזקים בלתי הפיכים שתורמים באופן ממשי למחלות הצוואר.

ג.   יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין "מרפק הטניס" שאובחן באוגוסט 1999, הואיל ועבודת הספר מפעילה כוח בשרירים הגורמים להתפתחות מחלה זו.

ד.   אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לתסמונת התעלה הקרפלית משום שאין בעבודתו הפעלת מכשירים רוטטים או לחץ ישיר על אזור התעלה הקרפלית בידיים.

ה.  ליקוי 26 בתוספת השניה מתאים למקרה של מרפק טניס. ליקוי 13 מתייחס לשיתוקים של עצב פריפרי עקב לחץ ממושך על העצב ואינו מתאים למקרה הנדון.

            בתגובה לחוות דעת המומחה, טען המוסד כי יש להתעלם מקביעתו בדבר ליקוי "מרפק הטניס", משום שלא הוגשה תביעה בגין ליקוי זה, הוא לא נבדק על ידי רופא המוסד והוא גם לא הוזכר בכתב התביעה.

            בית הדין האזורי הפנה למומחה שאלות הבהרה על חוות דעתו, ובתשובותיו מסר המומחה כך:

א.  על פי המסמכים הרפואיים לא אותרה כל מחלה בגבו של המערער. הכאבים בגב העליון ובשכמות הינם חלק ממחלת הצוואר. למען הסר ספק, אין בעבודתו כדי לגרום או לתרום למחלה בע"ש גבי ומותני.

ב.   תסמונת התעלה הקרפלית אינה קשורה להפעלה החוזרת ונשנית של האצבעות, אלא היא יכולה להיגרם מעבודה עם מכשירים רוטטים שמעבירים רטט ניכר לאזור התעלה הקרפלית או מלחץ ישיר על אזור התעלה.

ג.   אין אצל המערער ביד דלקת של גידים ומעטפותיהם או בחיבור השרירים בעצם, כנדרש לפי ליקוי מס' 26, ותסמונת התעלה הקרפלית אינה מחלה כזו.

ד.   גם עבודה עם ידיים מושטות לפנים והרמתן לגובה השכמות וקיבוע יציב של הצוואר אינם גורמים או תורמים למחלת הצוואר.

4.         בית הדין האזורי, בפסק דינו, אימץ את קביעות המומחה לעניין הפגיעות בצוואר ובגב, ובעניין תסמונת התעלה הקרפלית. באשר לטענת המערער כי המומחה התעלם מכך שתנועותיו כרוכות בקיבוע יציב של הצוואר, קבע בית הדין האזורי כי עובדות אלה לא נכללו במסגרת העובדות המוסכמות. באשר לקביעת המומחה בדבר הפגיעה מסוג "מרפק טניס", קבע בית הדין האזורי כי לא ניתן לדון בפגיעה זו במסגרת ההליך משום שרכיב זה לא נכלל בתביעה שהוגשה לפקיד התביעות. מכאן הערעור שבפנינו.

            ההליך בערעור וטענות הצדדים :